החלטה בתיק עת"א 17265-03-11

1.         העותר מרצה 4 שנות מאסר בגין הריגה ועבירות תעבורה.

בעתירה בכתב ביקש העותר לספק לו תרופות מקוריות, שאותן הוא נוטל עפ"י מרשמים של מב"ן ומטעם משהב"ט, ולא תרופות חלופיות, ולתת לו טיפול שיקומי-פסיכולוגי במסגרת הטיפולים בשב"ס או במסגרת הטיפולים במשהב"ט לאחר שועדה רפואית באגף השיקום במשהב"ט העניקה לו 51% נכות עבור תסמונת פוסט טראומטית והפרעה נפשית שנגרמו במהלך ועקב שירותו בצה"ל (ראה נספח ג' לעתירה).

2.         ביום 5.1.11 החליטה הועדה להעברת כלואים בצה"ל להעביר את העותר להמשך ריצוי מאסרו בבית כלא אזרחי, תוך המלצה לשלבו במתקן כליאה צמוד למב"ן בהתאם לצרכיו וביום 1.2.11 הוא שובץ בכלא ניצן.

3.         העותר טוען כי מאז שהגיע לכלא ניצן הוא מקבל תרופות חלופיות שאינן משפיעות עליו ולא תרופות מקוריות וכשביקש לקבל טיפול נפשי ושיקום הוא נענה שהמשיב לא מסוגל לספק לו שיקום הולם למצבו הרפואי אלא רק שיקום שלא יחמיר את מצבו. לטענתו הוא גם לא מקבל טיפול פסטיכולוגי משום שהמשיב לא מסוגל לתת אותו בכלא ניצן.

4.         העותר ביקש לקבל טיפול פסיכולוגי בביה"ח תל השומר, כפי שקיבל לפי שנאסר, אך המשיב סרב לכך. פסיכיאטר מטעם מב"ן המליץ לאשפז את העותר במב"ן אך העותר סרב לכך.

5.         לטענת העותר הפסיכיאטר מטעם שב"ס הגדיל את מינון התרופות שהוא מקבל מבלי להתייעץ עם הגורמים שטיפלו בו לפני מאסרו והדבר גורם לו לניתוק מהסביבה.

6.         ביום 16.6.11 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לביהמ"ש לפיו מתחייב המשיב לספק לעותר תרופות מקוריות במקום התרופות החלופיות שקיבל עד אז.

7.         בדיון שהתקיים בפני ביום 7.9.11 הודיע ב"כ המשיב שהפסיכולוג המחוזי יכין תוכנית טיפולית לעותר והעתירה נמחקה בכפוף להפנייתו של העותר לפסיכולוג המחוזי של שב"ס ובכפוף לכך שהפסיכיאטר מטעם מב"ן ייפגש עם העותר כדי לבדוק לאילו תרופות הוא זקוק.

8.         לאחר שהמשיב לא הכין תוכנית טיפולית לעותר עד יום 2.10.11, ביקש העותר לחדש את הדיון בעתירה.

9.         לקראת הדיון בעתירה שהתקיים ביום 7.12.11 הגיש המשיב חוות דעת של הפסיכולוג המחוזי ד"ר אפשטיין לפיה לא נכון בשלב זה להשתמש בטכניקות טיפול של התמודדות ישירה בשל מצבו של העותר ונכון להתמקד בטיפול תמיכתי מאורגן, תוך מתן כלים להתמודדות בהווה ואת הטיפול היעודי לפוסט טראומה עדיף לתת במסגרת שמאפשרת השגחה צמודה ורצופה בתום המאסר.

            העותר הגיש את חוות דעתו של פרופ' קנובלר לפיה הפתרון הנ"ל לא הולם את מצבו הנפשי של העותר ואי מתן טיפול הולם כעת עלול להביא אותו למצב ממנו לא יחלים. לדעת פרופ' קנובלר המרפאות המתאימות לטפל בעותר הן מרפאות צבאיות ופתרון שב"ס מעיד על אי אבחנה והזנחת הטיפול בהלם הקרב ממנו סובל העותר.

            הפתרון המוצע ע"י פרופ' קנובלר הוא שחרורו של העותר ממאסר בשל מצבו או העברתו לכלא צבאי כדי שיקבל שם טיפול נפשי.

10.       בתום דיון בעתירה שהתקיים ביום 7.12.11 בפני ביהמ"ש, במותב אחר, הוחלט לדחות את הדיון על מנת לקבל את עמדת גורמי הטיפול בצה"ל באשר לבקשת העותר לקבל טיפול פסיכולוגי-שיקומי במסגרת משהב"ט ולא במשיב.

11.       לקראת הדיון ביום 21.3.12 התקבלו עמדת חיל המשטרה הצבאית באשר לבקשת העותר להחזירו לכלא צבאי וסיכום ישיבת הערכה שנערכה ביחידה לטיפול בתגובות קרב ביום 12.3.12 שנכתב ע"י הפסיכיאטר ד"ר כפ, עליהן מסתמך המשיב בצירוף להמלצות לתוכנית טיפול שנערכה לעותר ע"י הפסיכולוג המחוזי של שב"ס, ד"ר אפשטיין, ביום 26.9.11.

12.       בסיכום הישיבה הנ"ל נכתב כדלקמן:

                        " רושם אבחנתי: לאחר המדובר בגבר בן 36 שנשפט על רקע הריגה של שוטר מג"ב - לאחר שהשתתפף במסיבה בה שתה אלכוהול - ל- 4 שנות מאסר. מאז התאונה מתלונן על מצוקה נפשית שנמצאה על ידי אנשי מקצוע שונים, כמתאימה לתמונה של PTSD Chronic . בחלק מחוות הדעת צוין שבעת התרחשות התאונה הנ"ל היה במצב דיסוציאטיבי שהתפתח על רקע אירועים שלדבריו חווה במהלך שירותו בסדיר ובקבע. להערכתנו, בהתבסס על 3 מפגשי הערכה שונים שכל אחד מהם ארך כשעה ורבע ולאחר דיון שארך שעתיים בהשתתפות חברי הצוות ששמותיהם מופיעים לעיל, מצוקתו האותנטית והמורכבת כיום, נובעת מכליאתו על רקע התאונה בה היה מעורב ולכן הוא זקוק לטיפול תמיכתי שיעזור לו להתמודד עם קשיי ההסתגלות הנובעים מהכליאה. יתרה מכך, לא נראה לנו נכון לטפל בהנ"ל בטכניקות המתאימות לנפגעי פוסט טראומה על רקע מצבו הנפשי הרעוע - דבר התואם את המלצתם של ד"ר רוברט אפשטיין וצור שחם - מה גם שלהערכתנו לא ניתן לקבוע כי מדובר ב- PTSD Chronic , על רקע האירועים שטוען שחווה במהלך השירות הצבאי הסדיר ובקבע, לרבות כי מדובר בתגובה מושהית של PTSD . זאת ועוד העובדה כי מצוקתו מלווה באשפוזים פסיכיאטרים, מחזקת את העמדה כי הנ"ל זקוק למסגרת טיפולית זמינה ואינטנסיבית, אותה לא ניתן להציע ביחידה לת"ק.

מהיכרותו עם השירות הסוציאלי והפסיכיאטרי בשב"ס, הנ"ל לא יכול לקבל את המענה שלו הוא זקוק כרגע.

המלצה : המשך טיפול במסגרת נוכחית".

13.       עפ"י עמדת חיל המשטרה הצבאית, בעקבות סיכום הישיבה הנ"ל, אין מקום להחזיר את העותר לכלא צבאי להמשך ריצוי מאסרו לאור אופיין הפלילי של העבירות בהן הורשע, תקופת מאסרו הממושכת, גילו המתקדם ובהעדר כל יתרון טיפולי לצוות המצוי בבסיסי הכליאה (סעיף 6 למכתב - ההדגשה לא במקור - א.ט.).